<h1>רבינו ירוחם מישרים נ"י ח"ה</h1>
<h2>דף עג.</h2>
המוכר הספינה מכר התורן כמו אילן והוילון והמשוטות והעגונין הנקראין אנקורש לא מכר העבדים והשקים שמשימין בהם פרקמטי' ולא הדוגית קטנ' ומכר הכבש של חבל שיורדין ממנה ואת בור המים שבתוכה ואם אמר היא וכל מה שבתוכה הרי כולן מכורין בתרא. לוקח ספינה ורוצה למשוך צריך למשוך בתרא [ע"ו ע"א] ספינה נקני' במסירה ברשות הרבים וברשות שאינה של שניהם ולא יועיל משיכה שם אבל בסימטא וברשו' שניה' משיכה ולא יועיל מסירה שם מחלקת והרשב"ם פי' דמסירה קונה ברשות הרבים משום דאינו רשותו ולא מצי לממשך דלא שייך משיכה אלא כשמושך לרשותו ובסימטא קני משיכה דהוי רשותו להניח מטלטליו שם ואיפשר במשיכה שהוא קנין חשוב ולא סגי במסירה שהוא קנין גרוע ור"ת כתב דמסירה עדיפא ממשיכה ומסירה קונה בר"ה שאין ראוי למשיכה וכל שכן בסימטא בתרא והרשב"ם תפס עקר. דגים שקפצו בספינה קנאם בעל ספינה שאינה חצר מהלכת דמנח ניחא ומיא קא ממטו ליה מציעא [ט' ע"ב]. זה כלל יהיה בידך שהמוכר לחבירו שום דבר אינו חייב לשלם אם לקחוה משם עד שיראה טרפא כדאמרינן אחוי טרפך אבל גוי שהוציאה באונס מידו (דבני) [דבדיני] גוים אינו משלם לו כמו שתמצא בדיני גוי עם ישראל.
